top of page

סבתא לאה והמצרים

  • Writer: אור ברנשטיין
    אור ברנשטיין
  • Apr 4, 2015
  • 2 min read

סבתא לאה לא היתה צריכה את חג פסח בשביל להעביר את הבית למסדר-חמץ. אצלה כל יום עבר פרעה עם כל המצרים שלו בבית וטינפו את כל מה שהיא הרגע ניקתה.

אצל סבתא לאה שלי, לא היו ימות חול, לא שבת ולא נעלים, היו רק שני מצבים "הרגע סיימתי לנקות" ו"אוי הבית מזוהם". בין שני המצבים האלה עוברות 3 שניות. מי יודע מה עבר עליה ב-3 שניות האלה? אנחנו ידענו רק על 6 ילדים שנולדו לה שמתוכם שניים מתים, עוד שישה שמתו במצב עובר וזה רק ממה שסופר. היו סיפורים על "עבודות שירות" אצלה בבית ההורים כבר מגיל 6 – אבל מה כבר היה לנקות שם כל כך הרבה אני לא יודעת. אני זוכרת אותם במעומעם, את ההורים של סבתא לאה. דווקא נראו רגילים, חלוצים כאלה, מושבניקים. הוא סוחט מיץ מהתפוזים בפרדס, והיא מכינה ריבת תפוזים. רגיל, לא משהו מיוחד לנקות…Watch Full Movie Online Streaming Online and Download

אבל את מה שננטע קשה לעקור ולוקח שנים להשתחרר משריטות של ניקיונות. סבתא לאה עברה איתי הרבה בתים, ובתוכם אינספור בקבוקי אקונומיקה וסמרטוטים. גם כשלא היתה כבר בחיים. לפסח הזה הגעתי עם הלשון בחוץ, כשחצי בית עוד חמץ ושעה לפני ליל הסדר אני עוד מנקה את המקרר. גזר דיני, ברור, נחרץ לדין – "הבית מזוהם". "אין מקצת ברוחניות" וגם לא בניקיונות. גם אין רחמים, אתם קולטים? אפילו בבית דין של מעלה יש צד ימין. אבל מי ריחם על סבתא לאה 80 ומשהו שנה? אף לא זיכרון אחד. אז ככה זה עבר בירושה.

ספתוש, אהובת ליבי ונשמתי, שנטועה לי עמוק בכל תא מוקפת ענן של אקונומיקה, הלוואי שהיית חיה עוד קצת, שהייתי מספיקה לספר לך איך גיליתי את חכמת הקבלה ומה אומרים שם על עבדות מצרים בארץ ישראל ועל ניקיונות של הלב. הייתי מספרת לך שמהמצרים בורחים ביחד, ושאת לא לבד, והשעבוד? בסוף נקרע הים סוף הזה, לא לפני 10 מכות אבל את כבר הרבה אחריהן והנה, הנה משה, ומהתפילות שלך אפילו אלוהים נמצא שם! ואת הרי היית מקשיבה. הרי היינו יושבות שתינו משני צידי השולחן, אוחזות ידיים, בוכות על כלום ועל הכל גם יחד ואני הייתי מכינה לנו תה עם חלב ולכמה רגעים לא היו 3 שניות בין זוהמה לניקיון, וגם לא 400 שנה בין גלות לגאולה, לא היו זכרונות, לא היו כאבים ולא היו ילדים שמתו מוקדם מידי. היינו רק אני ואת בעולמנו, מקשיבות אחת לשניה בלי שחשובות לנו בכלל המילים אלא רק האהבה והשמחה האינסופית של להיות ביחד.

Recent Posts

See All
במקום שעד לא מזמן קראו לו ״בית״

במקום שעד לא מזמן קראו לו ״בית״ גרו צחוק ותקווה הוא היה מגדל פרחים והיא היתה מורה, אלא מה, מי אם לא תקווה יכולה לגדל את הדור הבא? באותו שביעי של המלחמה, צחוק גויס לתת יד, לב ונשמה היה לו הרבה מכולם וה

 
 
 
זאת שעושה פיאות

פאנית ‏כזאת שעושה פאות ‏יהודיה ‏כזאת ששומרת מצוות ‏טבריינית ‏כזאת שגרה בעיר ללא הפסקה מהחום ‏עומדת ומדברת איתי ‏המושבניקית ‏כזאת שגרה במטע זיתים ‏תל אביבית ‏לשעבר אבל זה עדיין בפנים ‏עומדות בחדר מלא ס

 
 
 

Comments


© Or Berenshtein. Proudly created with Wix.

bottom of page