״מי צריך לב? לב נשבר.״ פגישה עסקית. 2 בצהרים, שניצלים ופירה. רק לפני רבע שעה הכרנו וכבר חיבבתי אותו. גם שניצלים וגם שיחה על לב שבור - רק עם אנשים כאלה אני רוצה לעשות עסקים. ״תראה רגע את הקעקוע שיש לך על היד? אני לא רואה את הכל״ ככה זה התחיל. אני לא הבן אדם הכי פוליטיקלי קורקט בפגישות עסקיות. מעדיפה לתקשר עם האדם ולא עם האיש מכירות. אז הוא הראה לי. משאבה של לב. מפלסטיק. ואז המשפט הזה. מי צריך לב. נתקע לי השניצל בגרון. גם ככה לא ידעתי מה להגיד למרות שהיה לי הרבה מה אבל רק הכרנו

״נו, אז ספרי, מה עושים בכנס קבלה?״ רק חזרתי מהכנס, עוד לא נחתתי, ״התקלת אותי! מה עושים בכנס קבלה? מממ... מתחברים לטוב נראה לי. מה, מה עושים ממש, מה לומדים וזה?״ ״כן,״ אומר לי מתכנת שאני עובדת איתו, בערך האחרון שהייתי חושבת שישאל אותי שאלות על קבלה, ״מה דתיים עושים אני יודע, אבל את אומרת שזה לא קשור לדת״ ״נכון.״ בכלל באתי לשאול על ה-database אבל הבן אדם שואל. ״נו אז מה עושים בכנס קבלה??״ ״תשמע, אני אגיד לך ככה - לפני כל שיעור יש דבר כזה שנקרא ישיבת חברים. זה אנשים מכל העו

איזו נחת... אתר עם מלא ציטוטים של מאיר שלו

< חלק=">חלק" א ="א</a>"> בתוך המעגל שיח, יש חלק שבו מקריאים טקסט שכל המשתתפים מדברים עליו. בהתאם לאירוע הקראנו חלקים מתוך חזון הצמחונות של הרב קוק. הרב קוק היה הרב הראשי הראשון לישראל. חרדי , כן? והוא כותב כאלה דברים. מה שלא הרבה אנשים יודעים על הרב קוק, זה שהוא היה אחד המקובלים הגדולים של זמננו. הסתכלתי על הטקסט שאני עומדת להקריא במעגל וחשבתי לעצמי מה לעזאזל אני עושה: "אין ספק בדבר, שאילו היה איסור הריגת בעלי חיים מפורסם פרסום דתי ומוסרי," דתי ומוסרי? אכלתי אותה מכל

זה כמו שנפרדים מבן זוג שאוהבים - שהלב שלך מעוך מרוב אהבה אבל זה בלתי אפשרי יותר לחיות ביחד ואת מתבשלת עם זה יום אחרי יום עד שאת מחליטה שזהו, זה היום. ואת מסתכלת עליו עושה את הדברים הרגילים ואת חושבת לעצמך בלב – הנה הרגע הזה של ה"לפני" ו"אחרי". עוד שניה אני הולכת להנחית עליו פצצה ועכשיו הוא מאושר, איזה באסה שאני צריכה להיות גם ב"אחרי". אותו דבר הסתכלתי על הילדה שלי בבוקר. בלילה עוד הצלחתי לתרץ את הבומים של הנפילות טילים אבל בבוקר קיבלנו אימייל שמחר הקייטנה תהיה במבנה אחר, קר

"אלוהים התפנה מכל עיסוקיו האחרים ובמשך כמה שעות לא המית ולא הֶחיה, לא זיווג ולא הפריד,לא השפיל ולא רומם, לא העלה פרות מהיאור ולא הוציא דובים מהיער, לא פקד עוון אבות על בנים ולא עוון בנים על אבות. לא. הוא רק חזר למקום הפשע והשמיד את כל העדויות" <מאיר שלו, "שניים דובים">

> ‎‎ דיברנו כל הלילה סיפרתי לו על אנשי השכונה, סיפרתי לו הבנות שהולכות עם אבועגלות, מסטיק ומפתחות ביד. אמרתי לו שהחלום שלי להתחתן, רק כדי שאוכל לצעוק לבעלי "עכשיו אתה עולה הביתה!" הוא צחק. הוא אמר "את יודעת, הרבה מנסות להיות ציניות איתי, מלנכוליות, את אמיתית" אסי דיין אמר לי אמיתית. ‎by Marsel Moseri .‎