top of page

מי ישמור עלי?

  • Writer: אור ברנשטיין
    אור ברנשטיין
  • Mar 18, 2019
  • 2 min read

אור יש לי שאלה דחופה קיבלתי עכשיו בדואר מעטפה עם גלויות ריקות, לבנות, המשימה היא לאייר אותן. הנושא שנבחר השנה לאיור הוא "גיבורים". ואני לא יודעת מה לצייר. תגידי אור מה זה גיבור? תחלציני חלוצה. (זה לפרויקט שנקרא "הגלויה הסודית" במסגרת "צבע טרי" בשיתוף שבוע האיור של ת"א יפו).  

נגה-תי, שאלה של הלב שאלת. אז אני מתרגשת לענות. אני מנסה לחזור אחורה, למקום הטבעי שעוד לא עטוף בהשפעות, כדי לענות על השאלה ״מה זה גיבור?״. הקשבתי פנימה ולא מצאתי משהו בילדות ואז עלה לי ״חיילי צה״ל״. ישר השופטים שאלו אם זאת תשובה טובה. מזל שכבר גיליתי שאין תשובות לא טובות. יש פשוט תשובות. אז חיילי צה״ל. כי הם היו מגנים עלינו (גדלתי בישוב שהיה זקוק להגנה). וזה היה אמיתי. לא אהבתי גיבורים דימיוניים, כי מה אני אעשה איתם שהם בספר? איך הם הולכים לעזור לי? הייתי צריכה אנשים חזקים במציאות. וככה באמת חיפשתי אותם גם כשגדלתי. אנשים חזקים שיכולים להרוג מחבלים. הם היו הגיבורים שלי. עד שבאיזשהו שלב התחלתי לשים לב שיש בי עוד חלק לא מוגן. הלב. ובאמת שמתי לב ששום כח וחוסן חיצוני לא הרגיעו לי את הרעד הפנימי. אז היתה מוסיקה. שהיתה גוברת על הרעד (גוברת וגיבור זה מאותו שורש?). כאות הוקרה אני אשים גם את השיר heroes תכף בתגובות, אבל זה עדיין לא היה שלם. הם היו גיבורים שלי ששמרו עלי כל עוד המוסיקה היתה מתנגנת. ואחרי שהיא היתה נגמרת, מה אז? מה עושים? מי ישמור עלי? בסופו של דבר גיליתי שגם מוסיקה, וגם ספרים, וגם כל הדברים שהיו עוזרים לי להתגבר, היה להם שורש משותף: רגש. אמת. קשר אנושי. לקח לי אלף שנות כדי להבין את זה, אבל אם אני מסתכלת על כל הגיבורים של הלב שלי, אני מבינה שהם פשוט היו אנשים בשר ודם שלא נתנו לחיים לחבל להם ברגש. ברגש האמיתי, הכוונה, כי אנחנו כולנו חבולים אבל אלה שאמרו את זה בקול רם? הם היו הגיבורים שלי. כנראה בגלל זה החלוצים האלה והמקובלים האלה כל כך מרגשים אותי. כי הם מדברים על עולם רגשי (או רוחני) שהוא אמיתי והוא חי, שיש להם כל סיבה לחיות ככל האדם אבל הם לא. הם לא יכולים. משהו פנימי מעיר אותם, ״קול דודי דופק״, והם צריכים להתגבר על כל העולם הזה כדי להגיד בקול רם ״אני חי בעולם אחר וזה העולם היחיד שאני מוכן לחיות בו״. לא יודעת אם זה מובן מה שאמרתי, אבל ככה אני מרגישה את זה, הקולות שלהם גוברים אצלי על כל הקולות האחרים ואלה הקולות היחידים שסוף סוף מצילים אותי מעצמי. גיבורים.   - - לפוסט המקורי בפייסבוק

Recent Posts

See All
במקום שעד לא מזמן קראו לו ״בית״

במקום שעד לא מזמן קראו לו ״בית״ גרו צחוק ותקווה הוא היה מגדל פרחים והיא היתה מורה, אלא מה, מי אם לא תקווה יכולה לגדל את הדור הבא? באותו שביעי של המלחמה, צחוק גויס לתת יד, לב ונשמה היה לו הרבה מכולם וה

 
 
 
זאת שעושה פיאות

פאנית ‏כזאת שעושה פאות ‏יהודיה ‏כזאת ששומרת מצוות ‏טבריינית ‏כזאת שגרה בעיר ללא הפסקה מהחום ‏עומדת ומדברת איתי ‏המושבניקית ‏כזאת שגרה במטע זיתים ‏תל אביבית ‏לשעבר אבל זה עדיין בפנים ‏עומדות בחדר מלא ס

 
 
 

Comments


© Or Berenshtein. Proudly created with Wix.

bottom of page