אני ארים אותך, את שומעת?

הם אומרים שהם כבר ויתרו עליך זקנה‏ שאת כבר לא מה שהיית פעם יפה‏ איך הם ‏העריצו אותך וסגדו לך כולם ‏את החומר שממנו היו עשויים החלומות הדלק של כל המעשים וההקרבות ועכשיו הם עומדים מולך יורקים לך בפרצוף אומרים ״זאתי?? כל אחת יותר טובה ממנה. רק לא היא.״ . ואת שעליך אמרו ״בית״ וגם ״מקודשת״ ו״הנבחרת״ עומדת נדהמת את, שעשית לכולם בית ספר ובעיקר צבא כמו שרק ארץ ישראל יכולה, את, אומת הסטראטאפ והאקזיט הפכת לבועת נדל״ן פאתטית מלכת יוקר המחייה, מיצג שווא של קידמה אף אחד לא מאמין לך יותר, את לא מבינה? את שדה ניסויים ביולוגי חיה על קצבת נכות אידיאולוגית החינוך בפשיטת רגל התרבות של עדר כולם רק רוצים לעזוב אותך ללכת למקום אחר ששם יש יותר או שלכל הפחות זה אפשרי הרגת אותנו, לא רק כלכלית אלא בעיקר מוסרית, ערכית, ציונית, את כבר לא מיוחדת, תתפקחי, יש עוד אלף כמוך וכולן יותר טובות. . אבל אני רואה אותך. אני רואה בתוכך את הנשמה שלך, לא אכפת לי כמה בעטו בך, השפילו, ניצלו וזרקו, אני ארים אותך, את שומעת? אני אחפש איפה יש מקום שלא כואב או מדמם ואתן לך שם כתף להשען עליה להשתקם ממנה ואני אגיד לך - קומי, את אגדה בשבילי את אף פעם לא אבודה אני בוחרת בך ולא באף אחת אחרת ויש עוד כמה כאלה שרואים ללבב ולא לעיניים שנשאר בהם לב שפועם באהבה שאינה תלויה במשכנתא כן, כולנו נחנקים אבל זה לא את, זה אנחנו הדפוקים אנחנו שכחנו מי אנחנו נרדמנו בשמירה על התפקיד בעבודה ואת יודעת, מגפה, סגרים, מפה לשם קצת סמים קצת הרבה מסכים קניונים, ילדים עזובים, מכל טוב הארץ, בקיצור, ובסוף מאשימים אותך בכל הסיפור. שיאשימו, שילכו, הרי אין לאן לברוח המהות שלך תרדוף אותך ואם לא אז האנטישמיות ובינתיים, אנחנו פה, בבית, נשקם אותך, נשקם אותנו, איך? בפשטות, בידיעה, שאפשר לרפא הכל באהבה ובהיזכרות של מי אתה באמת. במהות. אז אני פה איתך, גברת, מעירה ומעוררת אֶת־הָאַהֲבָ֖ה עַ֥ד שֶׁתֶּחְפָּֽץ.