בן אדם כבר לא יכול לבוא ל קפה של פסטר רק בשביל לשתות קפה, בלי ששום דבר מיוחד לא יקרה? . ״חכה רגע, אבו חסן!״ צועק המלצר החמוד בערבית (הבנתי רק את ה״אבו חסן״, ניחשתי שהוא אמר לו ״חכה״, תזרמו איתי…) עוצר על המדרכה בן אדם מבוגר, עם יד חבושה, נראה לי שלא התקלח כבר די הרבה זמן, סוחב עגלה עם בקבוקים ריקים. . המלצר הנשמה נעלם בתוך המסעדה, תוך שניה חוזר עם איזה בקבוק שתיה בצבע ורוד, משהו שהמורה שלי לשעבר לתזונה היתה קוראת לו ״אסון טבע ארוז בבקבוק״ מושיט לאבו חסן, לוחץ לו ת׳יד, וטס לסד

״חם לי, את לא מבינה שאני בן אדם לא נחמד כשחם לי? איך הצלחת בכלל להוציא אותי מהמזגן??״ הבלונדה שצועדת לצידי ולא מתרגשת ממני, מתכופפת רגע לרצפה, מרימה משהו ואומרת לי ״קחי״ בדיוק נשר פרח על הרצפה בסמטאות של יפו. צריך להיות אדם עם מערכת קירור פנימית רצינית בשביל להבחין במשהו בחום הזה. אני מקנאה. ״תודה...״ אני מתביישת ונשבעת לעצמי לא לקטר 10 דקות שלמות. . עברו 5 והגענו אל הקפה של פסטר . קפה זה תמיד רעיון טוב, גם ב-35 מעלות בצל. ״מנייני׳ם נשמה?״ אליו תמיד יש לי סבלנות וחיוך הוא עוש

״איך את אוהבת את הקפה? חזק? חלש? בינוני?״ אני בעיקר אוהבת שהוא מוכן מהר, עשיתי שטות ויצאתי מהבית בלי לשתות מולי עומד אחד האנשים הנחמדים עלי אדמות או לפחות ברחוב הזה, והמוח שלי מת. צועק לקפאין. . ״נראה לי חזק״ אני חוזרת בסוף למציאות ״אז שתי כפיות קפה?״ ״אחת וחצי?״ ״אז בינוני״ ״שיהיה בינוני… תודה״ ״הכי חשוב גברת,״ אני גברת?? ״שתהיה לך שנה טובה, חתימה טובה״ ״נכון,״ יום כיפור בפתח, תתעוררי! ״שתהיה לך גם חתימה טובה ולכל עם ישראל, אמן״ אני מתה על זה שחגים ואפשר לברך את כל עם ישראל

בערב ראש השנה של היהודים, הלכתי לשבת בקפה של הערבים. משהו לא התארגן לי במשך כל היום הזה. יש אווירה של חג באוויר, כולם נראים מאושרים מההזדמנות להתחיל מחדש ורק בי לא נדבקה אווירת החג. מוזר, ראש השנה זה בדרך כלל החג האהוב עלי, אבל השנה, רק הסתובבתי בהרגשה ש- מה השתנה הראש השנה הזה? וגם מה המשמעות של כל הברכות האלה, מישהו באמת מאמין בזה, מאמין שהולך להיות טוב השנה? . אז הלכתי אל #הקפה_של_פסטר . מקבלים אותי שם בכל מצב רוח. . ״שנה טובה!״ חבר שלי המלצר אומר לי ״כן, הא?״ חייכתי ״שנה

״סבתווווווש… נו… בבקשהההההה!״ שתי פצלוחיות, בגובה של כיתה א׳, ועם חוצפה שלא היתה לי גם בכיתה ט׳, עומדות לפני בתור בפיצוצייה, ומשכנעות את סבתוש שתקנה להן סוכריות. ״מה פתאום??״ היא אומרת לאחת מהן ״כבר שכחת את הטיפולי שיניים שעשו לך לפני שבוע?? הרופא אמר שאסור!״ חייכתי. איזה נעים לדעת שבכל בית יש את אותם ויכוחים. חייכתי גם לסבתוש בקטע של ״אני מבינה לליבך ותודה לאל שאנחנו נכנעות לאותם ויתורים, זה קצת מוריד מחומרת העונש בבית המשפט הפנימי שלי״ ״נו, סבתוווווש...״ ״נו בסדר״ סבתוש נכנ

המלצר המקסים מ #הקפה_של_פסטר נסע לחופש. אני לא יודעת אם שמתם לב פעם, אבל בני אדם הם בסך הכל חיות של הרגלים - ייקחו לכם את הקפה שלכם בבוקר ולי יקחו את המלצר הקבוע - אנחנו כבר מרגישים אבודים. משהו בסדר הקוסמי השתבש, ומה עכשיו? מי יטפל בנו? . ״זה המקום של המשפחה שלי״ אומרת לנו נדין, בעלת הבית. ״נדין״ איזה שם יפה, אני מהופנטת לבעלת השם ולעובדה שאישה כל כך צעירה מתנהלת בכזאת קלילות פה, כאילו שלנהל בית קפה זה ״על הדרך״, כאילו שלשרת אנשים זה לא עניין גדול ומעצבן. אני צריכה לשרת ליל

לא ציפו ממך להיות הייטקיסט, בטח שלא ממציאן, יזם. באת מכלום, אז איך פתאום? נכון, תמיד היית חכם, מיוחד, ״שונה״ יהיו כאלה שיאמרו עליך אבל מי ציפה? כזאת ההצלחה מטאורית, וזה מילא, אבל כל הפרסום המוגזם הזה סביבך, כן, הנה, אמרתי את זה: מדברים עליך יותר ממה שראוי. אמרת לי, אני יודעת, היית מוותר על כל זה אם היית יכול, אבל תקשיב, יפיוף, זה די מעצבן שמישהו כמוך, מוצלח בלי להתאמץ, לא מבין מה רוצים ממנו. אני מבינה שאתה לא מרגיש שעשית משהו מיוחד, היית אתה, בלי סיפורים, אבל הם! כל הזמן הרע

מילא למצוא חניה בתל אביב באמצע היום - זה עניין של מזל. אבל להכנס לכזאת חנייה צפופה?? ״רק על זה הייתי מציעה לעצמי נישואין!״ אמרתי לחברה שהיתה איתי וצפתה בפלא הזה מתרחש בשידור חי. ״הבעיה איתך,״ פולנים לא יתנו לך להנות בחיים ״זה שאת לא חושבת נכון. אני בכלל רוצה שיהיה לי נהג פרטי״ אולי בגלל זה אני אוהבת אותה כל כך, כי היא חושבת בגדול. ״אם היית מבינה משהו במכוניות, הייתי מראה לך את המזראטי שצילמתי אתמול אבל את לא תביני אפילו מה את רואה, זה ידכא אותי״ אם כבר להציע נישואין למישהו, ז

הוא רק רואה אותי ומחייך ״תפדלי, הקפה מוכן״ לא יודעת אם נהוג אצל הערבים לחבק אנשים סתם ככה אז התאפקתי, רק חייכתי ואמרתי לו תודה. לו ולבורא עולם. קפה שמגיע בזמן זה חסדים גלויים, המעט שאני יכולה לעשות זה להודות. . ״סליחה, איפה זה העץ התלוי?״ פתאום באים איזה שניים ושואלים אותו. ״שו?״ ״העץ התלוי, אמרו שזה פה״ המלצר הערבי מסתכל על הזוג הזה ומנסה להבין מה לעזאזל הם רוצים ״אתם רוצים לקנות עץ?״ הוא ערבי, היא במבטא רוסי, ושניהם מדברים עברית. איזה עולם... . ״תגידי,״ היא פונה אלי, ״איפה

בקפה של פסטר לא מדברים על קיבוץ גלויות כולם פה מקובצים בתוך הקפה שלהם, כל אחד מהגלות שלו, מחורבן הבית הפרטי שלו. . מדברים רק עם המלצר, ערבי נוצרי, דובר עברית אנגלית וערבית שוטפת מדבר עם כל אחד בשפת הגלות שלו. . ״יאללה כפרה, עלי הפעם, להכין לך קפה הקר שלך?״ היא כבר קבועה פה, מי יודע כמה כוסות קפה כבר הכין לה, כמה טישו הביא לה לכל הדמעות האלה שלה, על מה יש לה לבכות כל כך הרבה לאשכנזיה העשירה הזאת? . ״אוסקוט יא מג׳נון! צ׳יל אאוט!״ המלצר הזה יודע להרגיע גם נהגים עצבניים שהורסים א

לגברת של הפלאפל יש מטפחת על הראש שלא יתבלבלו הלקוחות, שידעו שיש להם עסק עם יראת שמיים. אבל הידיים שלה? ידי אדם עובד אדמה בזעת אפה היא עושה לחם, פיתות, סלט כרוב, סלט קצוץ, ״לשים לך טחינה? למה לא, כפרה? טחינה זה טוב, אומרים ברזל, תאכל כפרה, תאכל.״ כשהידיים מכינות כדורים של פלאפלים האנשים עומדים בתור בשקט ומחכים אף פעם לא שמעתי שם מישהו צועק או דוחף אפילו שישראלים, אפילו שאוגוסט, אצל הגברת של הפלאפל כולם ילדים טובים. וכולנו גם טיפ טיפה ילדים שלה לפחות לחצי מנה, חצי דקה, הרי כל

לילי ישבה שולחן לידינו בבית הקפה של הערבים ביפו. הגענו לשם צמאות כל כך לקפה, שלא היה אכפת לי מי יושב לידי, העיקר שיביאו לי כבר מהשחור שחור הזה. כשהדלקתי סיגריה והעשן עף לכיוון שלה, פניתי אליה וביקשתי את סליחתה. . ״זה לא מפריע לי, אל תדאגי״ כל כך הרבה קמטים על פנים של בן אדם אחד לא יצא לי לראות מזמן. אני דווקא אוהבת קמטים, זה סימן שעברת משהו בחיים ונשארה לך מזכרת. ישר התחשק לי לדבר איתה. אבל איך? המשכתי לקשקש עם המכורה לקפאין שמולי וחשבתי על הקמטים והסיפורים של לילי. . בינתי

אני רוצה פרמידה. אני רוצה בית עם חצר, או לפחות דירה עם מרפסת, ואוטו חדש על הדרך, אולי ג׳יפ? אולי טבעת יהלום? אולי אני בכלל רוצה להגשים חלום, להכנס לג׳ינס מגיל 16, או 20, ללכת עם סקיני, לצבוע שיער לבלונדיני, או לשחור, או ג׳ינג׳י מתולתל, או כל מה שלא היה לי עדיין ולמישהי אחרת כן, ולהתחתן וילדים וכלב ומשכנתא ולא לישון בלילות ומתי נחליף ספות? או אולי רק שיפוץ קטן אולי רק סיבוב באיקאה? אולי אחר כך לכמה שעות לא יבוא לי יותר לקנות, לשנות, לפחות עד שאני אראה עוד פרסומות ויגידו לי מה

לא בגלל שהיא היתה ילדה או בגלל שזה יכול לקרות לי או לך אלא בגלל שאנחנו מחפשים תשובות אצל אותו אלוהים בגלל שאנחנו ישראלים בגלל שלנו אמרו ״ואהבת״ ועד שלא נקשיב לזה נמשיך להתגלגל מאסון לחורבן. ״האלוהים הוא כאן בינינו״ אמא של רומי אמרה ואני מקשיבה לה.

תראו, אני בחשבון די גרועה. אבל חשבון-נפש הוא בין הפייבוריטים שלי אז בואו תעזרו לי שניה עם המספרים, ואני אדבר על הרגשות, סבבה? סבבה: הבוקר של ערב יום השואה, הלכתי לשטוף את האוטו. עד כאן שגרתי. העלו את המחיר מ-60 ל-65 ש״ח חיצוני ופנימי. גם עד כאן הכל שגרתי, או כמו שאבא שלי אומר ״זה בעיה שלכם שאתם פראיירים במרכז, משלמים כל כך הרבה על כל דבר״. אני לא יכולה לספור את הפעמים שרציתי לכתוב על זה ולשאול אם זה הגיוני למישהו המחירים האלה אבל תמיד זה נגמר ב״אין לך זמן, לכי כבר לעבודה, שמי

אם יש לכם בלוג שנקרא ״להיות ישראלי״ וכבר די הרבה זמן לא כתבתם שום דבר לעם ישראל, אל תתפלאו שאלוהים מצפצף לכם בחנייה.

״את רואה את זאת שיושבת בכיסא גלגלים וממלמלת?״ רחלי הספרית שואלת אותי ״כן?״ ״כשהיא היתה בת 15 היא חיה ביערות, פרטיזנית, התחבאו מהנאצים״ ״די!״ אני מסתכלת על אישה בת 90 אולי, בחצי הכרה, שמי יודע מה עובר לה בראש ״לכי תדעי מה היא אומרת, מה היא זוכרת״ רחלי הספרית חותמת והולכת לחפוף לזקנה את הראש. לא יודעת מה יש לי בזמן האחרון שסיפורים על כאלה גיבורים כל כך מרגשים אותי. אולי כי היום נדמה שכבר אין גיבורים. או אולי כי אנחנו כבר על כזה אוטומט שלא מתרגשים ממעשי גבורה. מי בכלל מסוגל לתפ

״מה, לא הייתן בחופש בחו״ל??״ זאת שמולי כמעט התעלפה. ״ממממ לא״ ״וואו איזה מוזר״ צחקתי. עד לפני כמה שנים זה לא היה כזה טריוויאלי שאמא וילדה יהיו בחו״ל בחופש הגדול, זה עולה כמה עשרות אלפי שקלים הסיפור הזה, לא? ״מאיפה ל--ך יש כמה עשרות אלפי-״ רציתי לשאול אותה אבל בסוף לא. אין לי כח לשיחת ההתנהלות הכלכלית הקלוקלת שלי. קלוקלת וזהו. ״סססססעמק עם המדינה הזאת״ אמרה לי יום אחרי זה חברה שחזרה לביקור מולדת ״מה זה הערסלנד הזה בשדה התעופה?? אין מצב שאני חוזרת לגור בארץ הזאת״ ״הלו!״ הפיוז

״בואי אני אגלה לך סוד - אבא שלי היה דוס. ואני דווקא לא שנאתי את הדת. אבל כשהגענו לפה והוא ראה את כל הש״סניקים האלה שדופקים ת׳ראש בקיר כל היום, מתפללים ומקבלים על זה כסף, הוא אמר - זאת לא יהדות בשבילי. ונסע לאמריקה.״ ״וואו. אז למה...״ ״ומה את חושבת? למה תמיד יהודים היו בעלי מקצועות חופשיים? כי באמת עבדו, וכאן מה? אז אני נהייתי חילונית מכף רגל ועד ראש. אבל פעם אני לא שנאתי ככה את המסורת, את המנהגים שהיינו עושים בבית.״ רוסיה. 27 שנים בארץ. ״את יודעת שגם אני רוסיה?״ הייתי חיי

איזה קטע? הסתכלתי לפני יומיים במחברת תורה של הילדה שלי, הם למדו על מגדל בבל. לא יודעת למה לקח לי 30 ומשהו שנה לקלוט את זה (#בלונדינית_זה_אופי) אבל רק עכשיו קלטתי משהו מוזר - כשאלוהים רצה ״להעניש״ את האנשים החצופים שבנו מגדל כל כך גבוה, מה הוא עשה? לא הוציא ברק מהשמיים ופרק את המגדל, לא עשה מבול או 10 מכות, אפילו לא מכה אחת. אלא בלבל את שפתם, עשה שהם לא יבינו אחד את השני. כאילו... זהו? זה העונש? מממ... כן, וואו, נשמע מפחיד, לא פלא שאנשים הפסיקו לבנות מגדלים. או שלא הלכתי לחכמת