אתה נמצא כאן: בית / לאוקמא שכינתא מעפרא / בלי שאף אחד יראה אותה

בלי שאף אחד יראה אותה

בלי שאף אחד יראה אותה

כבר לא כל כך צעירה,
בת 50 ושנה,
זה לא כמו שזה נראה
זה כמו שזה מרגיש
נשמה ותיקה, עייפה,
בגוף בוגדני.
מה היא לא ניסתה להסתיר?
לקמטים היא הזריקה
את השפתיים ניפחה,
על השיער אין מה לדבר –
כל צבעי הקשת עברו על הסורר
והחלקה, ברור,
זה עובד טוב עם האיפור
משקפיים היא לא צריכה
אבל עכשיו כשהן באופנה
בחרה לעצמה מסגרת באלפי שקלים
זה מסיט את תשומת הלב מהכתמים
מה לעשות, עור חלק בלי פגמים
זה רק באינסטגרם, חמודים,
עם הגיל והצרות
מגיעות תופעות
של פיגמנטציה
ושל לא נדע
אז מטשטשים פה,
ופוש-אפ שם,
ומושכים את העיניים
לאיפה שבינתיים
אפשר להנדס, להרים,
להסתיר, לצבוע, להחליק, להעלים,
בסוף, כל עוד היא נכנסת לג׳ינס הצמודים
אז החיים יפים.
.
אלא מה,
לזה היא לא ציפתה
המחלה
זאת שלא אומרים את שמה
באה משום מקום
שיבשה,
החריבה,
עצרה,
לפחות היא הקיאה
אחרי ההקרנות
עוד היה חסר לה להשמין
נוסף לכל הצרות.
גברת חמישים ושנה
מחבקת את האסלה
צועקת על כולם להסתלק
שלא יראו אותה ככה
שיעלמו
עד שהיא תעמוד על הרגליים
מול המראה
ותזרוק על עצמה קצת מייקאפ לרפואה
היא כבר לא מכירה את עצמה אחרת
וגם לא רוצה להכיר
טוב לה ככה
עם כל השינויים, השדרוגים,
ככה היא רוצה להיות
ולא כמו שכפה עליה העליון,
השוכן במרומים,
מה הוא בכלל מבין,
יושב לו שם מנותק,
המציא לה צורה ואמר
״תתמודדי, זה מה שעלה לך בגורל״
אז היא במו ידיה
ובמו הכימיה והצבע
שינתה את גורלה
בכל דרך שידעה
רק שעכשיו המחלה
קצת מפריעה לה בשגרה.
.
אלא ש…
קול קטן בתוכה
חלש אבל לא עוזב,
לוחש בלי הפסק
שאולי כבר קצת כבדה מלחמת ההסתרה?
להלחם בטבע זה קרבות ללא הפוגה
והיא כבר 50 ועוד שנה
מחבלת בעצמה
לפי צו האופנה.
האמת שהיא טיפ טיפה התעייפה
אז מה יקרה, היא חשבה,
אם רק לכמה רגעים
היא תצא מהשירותים
ותרוץ מהר למיטה
לפני שבעלה
יספיק לראות אותה בכיעורה
היא תנוח רק לרגע
בחושך
בשקט
בלי שאף אחד יראה אותה.
שם,
אני אגלה לכם את סוף הסיפור,
כשהיא נטולת בגדים ואיפור
היא כבר תתחיל לתהות
אם בטוח שככה זה צריך להיות
היא לא תצא מעורה
תוך חצי שניה
זה תהליך
והיא צריכה לקלף המון
שכבות צבעים ומסכות
אבל הקול הקטן
כבר יוביל אותה
עמוק עמוק פנימה
לתוך עצמה
למהות,
לאמיתיות
זה כנראה מסע של חיים שלמים
אבל הוא מתחיל בצעד יחיד
בהכרה
ושינון
ש״אני״
זה לא הגוף שלי,
זה כל כך הרבה יותר מזה
אז לזה
הגיע הזמן
לתת מקום,
לסתום,
לא לפחד,
פשוט להשקיט
ולאט לאט להקשיב
למי שמדברת שם בפנים.
היא יודעת.

Scroll To Top