[חלק א]
בתוך המעגל שיח, יש חלק שבו מקריאים טקסט שכל המשתתפים מדברים עליו. בהתאם לאירוע הקראנו חלקים מתוך חזון הצמחונות של הרב קוק.
הרב קוק היה הרב הראשי הראשון לישראל. חרדי, כן? והוא כותב כאלה דברים.
מה שלא הרבה אנשים יודעים על הרב קוק, זה שהוא היה אחד המקובלים הגדולים של זמננו.
הסתכלתי על הטקסט שאני עומדת להקריא במעגל וחשבתי לעצמי מה לעזאזל אני עושה:
"אין ספק בדבר, שאילו היה איסור הריגת בעלי חיים מפורסם פרסום דתי ומוסרי," דתי ומוסרי? אכלתי אותה מכל הכיוונים – אני גם חילונית וגם רוצחת חיות! "מצד הרגש הטהור של הצדק האלוהי," אלוהי? מה אלוהים קשור עכשיו? "הראוי להתפשט על כל הנבראים…" זהו, הלך עלי גם בעולם הבא "אך לעת עתה, שאין המצב המוסרי מתוקן כלל," מזל שיש עוד חוטאים כמוני… "אין ספק שאם היה איסור כזה, הדבר היה גורם לתקלות רבות." איסור היה גורם תקלות? אז מותר או אסור?? "התאוה הבהמית לאכול בשר, כשהיתה מתגברת, לא היתה אז מבחנת בין בשר אדם לבהמה"
"חברים," הסברתי במעגל בלי לציין את נטיותיי להרג חפים מפשע "מה שהרב קוק אומר כאן בעצם," מזל שלנשים מותר לפרש דברי תורה בימינו "זה שמצד אחד הוא מכנה את איסור הריגת בעלי חיים 'הרגש הטהור של הצדק האלוהי' וזה בן אדם חרדי מדבר, כן? הרב הראשי לישראל! ודווקא הוא מדבר על 'פרסום דתי מוסרי'. אתם יכולים לתאר לעצמכם כזאת אמירה לפני 100 שנה?"
שאלה ראשונה.
ושאלה שניה למעגל – "החלק השני של המשפט, אומר בעצם שלמרות הצדק המוסרי האלוקי הזה, בעצם בימינו "הותר" לאכול בשר כדי שלא נאכל אחד את השני. מה אתם חושבים על זה?"
סוף דבר
חזרתי הביתה באמצע הלילה ולא הצלחתי לישון. יש קטע כזה במעגל, שפתאום אתה מרגיש שאתה מכיר את האנשים האלה. כולה ישבנו ודיברנו שעה ופתאום אני מרגישה שזאת אחות שלי, וזאת בת דודה שלי וההוא אחי. לא משנה כמה מעגלי שיח אני אנחה, תמיד אני אצא באותו הלם – איך יכול להיות שכל כך קל להרגיש קירבה?
בבוקר העדפתי להתעסק בשאלות שיש עליהן תשובה יותר ברורה – על הבוקר הוצאתי את החלב מהבית, קניתי חלב קוקוס, חלב שקדים, חלב סויה בטעם וניל, וחלב אורז עם אגוזים. הכנתי לעצמי 5 כוסות קפה, ירקתי את כולן, הלכתי שוב לסופר וקניתי 3 קרטונים של חלב פרה.
לא פשוט לרצות לשנות את העולם ואני בטוחה שאם לא הייתי אוכלת חיות שוב, הייתי מרגישה שאני בן אדם טוב יותר. אבל האמתי שאין דרך להתחמק מהקושי האמיתי – היחס שלנו בינינו לבין עצמינו, בין אנשים, בין מדינות, בין עדות, בין נהגים, בתור לקופת חולים ומול הפקידה של ביטוח לאומי שלא אשמה שהמדינה מתנהגת אלי חרא אבל אני מודה שהיה יותר קל לכעוס עליה מאשר על 120 חברי כנסת.
אז תשמעו, נראה לי שאם רק נשתדל קצת יותר, אם נעיז לחלום על חברה אחרת, חברה שיש בה קצת יותר התחשבות, הקשבה, רגישות לאחר, בקיצור – יחס טוב יותר בין האנשים, נראה לי שאז יהיה לכולנו יותר נעים לקום בבוקר ולרצות לגדל כאן את עצמנו ואת הילדים שלנו. אז אני בינתיים הולכת לאכול שניצלים עם קטשופ ולהעביר מעגלי שיח לאיחוד העם כדי להזכר כל פעם מחדש איזה כייף זה כשאנחנו ביחד וחולמים אפילו לשעה על אותה חברה שכולנו רוצים להיות חלקים ממנה.
