כמו אהבה

״מי צריך לב? לב נשבר.״
פגישה עסקית. 2 בצהרים, שניצלים ופירה. רק לפני רבע שעה הכרנו וכבר חיבבתי אותו. גם שניצלים וגם שיחה על לב שבור – רק עם אנשים כאלה אני רוצה לעשות עסקים.
״תראה רגע את הקעקוע שיש לך על היד? אני לא רואה את הכל״
ככה זה התחיל.
אני לא הבן אדם הכי פוליטיקלי קורקט בפגישות עסקיות. מעדיפה לתקשר עם האדם ולא עם האיש מכירות. אז הוא הראה לי. משאבה של לב. מפלסטיק.
ואז המשפט הזה. מי צריך לב.
נתקע לי השניצל בגרון.
גם ככה לא ידעתי מה להגיד
למרות שהיה לי הרבה מה
אבל רק הכרנו,
מה אני אגיד?

״אנחנו רק הכרנו אז אני עוד לא מעיזה לשאול מי שברה לך אותו כזה חזק אבל…״
״אני בסדר כבר, אל תדאגי, זה מאחורי. רק שהשארתי לעצמי מזכרת על היד שאני לא אשכח״
כזה מקסים, רציתי לחבק אותו אבל זה היה נראה לי מוגזם או לכל הפחות מוקדם.
אני מבינה אותו, ברור, לב שבור זה אחד הכואבים בחיים. אבל יותר כאב לי לחשוב שהוא עשה shutdown לסיכוי לאהבה. אולי זה בגלל שאני מכורה לסרטי בנות, לא מבינה מה הטעם בחיים בלי אהבה, ואולי זה לא קשור להוליווד והחיים באמת חסרי משמעות בלי אהבה, אבל לא ידעתי מה מכל זה להגיד לו.
״מה אני אגיד לך…״
״תשמעי, עשיתי את זה אחרי שהתגרשתי, וזה הדבר הכי נכון שעשיתי בחיים.״
אההההה… הבנתי.

״הבנתי אותך. גירושים זה באמת… ס׳תומרת… אני רק מקווה ש…״
שונאת שנעלמות לי המילים. ודווקא כשיש לי כל כך הרבה מה להגיד.
״נו כן, אבל למרות הכל יש לי כבר חברה עכשיו״
״או! אני מה זה שמחה לשמוע!״ באמת שמחתי. ״ברוך השם.״
״מה קשור השם עכשיו? גם את מאלה?״
״לא… סתם נפלט לי. סתומרת… לפעמים דברים גדולים עלי אז אני מפילה את האחריות עליו, שיסדר את הבלגאן שהוא עושה. אבל לא חשוב, עזוב אותו, אז עכשיו זה בסדר? הלב פועם?״
״אמממ… בקטנה, את יודעת, עובדה שאני איתה אבל לאט לאט״
רווח לי.
שיהיה לאט, שיהיה מהר, מ׳כפתלי. העיקר שפועם. לב מפלסטיק עאלק.

עכשיו אפשר לדבר על עסקים.
או על אלוהים.

יזם אחר אמר לי השבוע שהוא מפסיק לעשות עסקים עם אנשים שאין להם לב ״זה תמיד נגמר חרא בסוף״. והוא יודע. אבל השיא של עסקים ולבבות שייך למישהי שאני מאוד אוהבת, יזמת סדרתית, שאמרה לי שהיא לא עושה עסקים עם אנשים שלא מאמינים באלוהים. אני לא יודעת איך היא מגיעה לשאול אותם על אלוהים, מילא לדבר על אהבה אבל אלוהים?? זה כמו לשאול ״למי הצבעת״ אבל עם הסיכוי להראות הזוי ותלוש מהמציאות. לכי תסבירי עכשיו לאנשים שבעצם המציאות היא הדבר התלוש, ולא אלוהים או אהבה.

זה לא סוד שאני בקשר כלשהו עם אלוהים, אם אפשר לקרוא למריבות ״קשר״. אני משתדלת לריב איתו בפומבי כי יש לי הרגשה שיש עוד אנשים מאחורי המסכים שרוצים לקרוא אותו לסדר ולא יודעים איך. גם אני לא יודעת איך. אני לא יודעת איך מדברים עם אלוהים. באמת. אני לא חושבת שהוא שומע, אני לא חושבת שהשמיים הם תיבת תלונות קוסמית, אני לא חושבת שום דבר על אלוהים במובן שחונכנו לחשוב עליו. אבל אני מחפשת את הדרך אליו.

כמו אהבה. שאתה יודע שכשהיא תגיע אתה כבר תדע שהגעתם. כבר שום דבר שאמרת לעצמך קודם לא ישנה, שום פלסטיק שעשית מהלב שלך לא יחזיק.

כמו עסקים. שכשאתה מוצא את השותף הנכון זה פשוט זה וזהו. הכל זורם, גם הכסף.

כמו האמת. שכשאתה נתקל בה אתה יכול לסתום אוזניים חזק אבל היא תהדהד לך בלב עד שתסכים לשמוע וללכת אחריה.

כמו כתבי מקובלים. שאתה לא מבין בטח עד הסוף למה הם מתכוונים אבל משהו במילים שלהם משכין לך שלום פנימי בכל החלקים שלך אז אתה פשוט מסכים לחיות בשלום הזה כי מה עוד יש לך לעשות בחיים חוץ מאשר להיות קרוב לזה?

קָרוֹב יְהוָה לְנִשְׁבְּרֵי לֵב
קָרוֹב יְהוָה לְכָל קֹרְאָיו לְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָאֻהוּ בֶאֱמֶת
(דוד. המלך)

– –

Photo by Artem Beliaikin from Pexels