הסיפור על סאנשיין

קוראים לה סאנשיין
כי זה מתבקש,
לא רק כי היא בלונדינית מהממת
יש הרבה בלונדיניות שלא זוהרות.
היא כן.
כשהיא נכנסת לחדר אתה לא יכול להתיק ממנה את המבט,
אתה רוצה גם קצת מהאור הזה
לחיים הסתמיים שלך.
.
סאנשיין כבר לא צעירה,
״קוראים לזה משובחת, מותק״
היא מסבירה לי
״גם אני הייתי מהבלונדיניות-אקססוריז האלה
שאתה תולה על הכתף
והולך איתן ברחוב
אבל על מה כבר היה לדבר איתי?״
״מסתומרת?״ אני מתפלאת ״אני תמיד דיברתי איתך״
״זה נכון, נסיכה, אבל את תמיד היית משהו אחר. איתך יכולתי לדבר.״
כזאת היא סאנשיין.
יכולה לגרום לך להרגיש שאתה, ורק אתה, אתה משהו אחר.
.
כולם רוצים חלקים מסאנשיין,
והיא נותנת לכולם.
למשפחה שלה, של בעלה,
לילדים שלה, לועד הכיתה,
ועד הבית, הועדה להצלת כלבי רחוב,
ילדי רחוב, זקנים מהשואה וסתם זקנים אחרים,
לכול אחד יש לה קרן אור.
בעיקר לתלמידים שלה באוניברסיטה,
לא אכפת לה אם הם באים לשיעור שלה
כי היא שונה בנוף
או כי היא באמת מעניינת אותם,
היא יודעת מה היא נותנת להם,
היא לא צריכה שיגידו לה.
היא רואה את העיניים שלהם במסדרון
ואחר כך אצלה בכיתה,
היא רואה איך האור נדלק.
וזה מספיק לה.
זה הכי לה.
וגם להם.
.
״מאיפה יש לך כח לזרוח כל הזמן, סאנשיין?״
שואלים אותה.
אני יודעת,
שמעתי את זה הרבה פעמים.
״אלא מה עוד יש לי לעשות בחיים?״
היא עונה
״עדיף לזרוח מאשר שיהיה חושך, לא?״
.
רק אני מכירה את החושך שלה, של סאנשיין.
את העצב התהומי, הבעל שכבר בקושי,
הזכרונות, ההטרדות, כל מה שחושך.
ויש את הרגע שאחרי שהיא יוצאת מהכיתה
וכבר אין לה בשביל מה, בשביל מי לזרוח
ושם לשניה אני פוגשת אותה.
״את יודעת,״ היא אומרת לי ברווח הזה
״בחיים אתה צריך להישבר,
כדי לדעת איך להרים מישהו אחר
אחרי שהוא נשבר,
לאסוף איתו יחד את כל החלקים.״
אני יודעת.
אספנו יחד הרבה פעמים.
״והם, התלמידים שלי,
הם נותנים לי מנוחה מעצמי.
כשאני איתם,
אני שוכחת על השברים של עצמי,
ואז כל החושך הופך לאור
והם חושבים שזה בא ממני,
הם עוד צעירים,
הם לא מבינים
שזה הם שמאפשרים לי את המקום לזרוח״.
.
גם בחושך
וגם באור
סאנשיין שלי מזהירה לי את החיים.
אני תמיד אומרת לה שהיא לא באמת דועכת בחושך
היא פשוט לא רואה
אבל אני כן
והיא נראית לי אותו דבר
כי הלב שלה,
והמקום שהיא מאפשרת לי, ללב שלי, לנוח,
זה המקום הכי זוהר בעולם.
״את מיוחדת, נסיכה, לא כולם רואים כמוך״
היא עונה לי
אבל אני יודעת
שזה לא משנה מי רואה מה
רוב האנשים עוורים, זה נכון,
אבל בשביל אלה שהעיניים שלהם פתוחות,
גם בחושך,
בשבילם שווה לזהור.

F