האנשים עם השאלות

״בואי אני אגלה לך סוד – אבא שלי היה דוס. ואני דווקא לא שנאתי את הדת. אבל כשהגענו לפה והוא ראה את כל הש״סניקים האלה שדופקים ת׳ראש בקיר כל היום, מתפללים ומקבלים על זה כסף, הוא אמר – זאת לא יהדות בשבילי. ונסע לאמריקה.״

״וואו. אז למה…״

״ומה את חושבת? למה תמיד יהודים היו בעלי מקצועות חופשיים? כי באמת עבדו, וכאן מה? אז אני נהייתי חילונית מכף רגל ועד ראש. אבל פעם אני לא שנאתי ככה את המסורת, את המנהגים שהיינו עושים בבית.״

רוסיה. 27 שנים בארץ.

״את יודעת שגם אני רוסיה?״ הייתי חייבת להשוויץ. מאז שאני לומדת קבלה וגיליתי כמה מקובלים חיו ופעלו ברוסיה – מתאים לי להיות שייכת לשם.

״אולי הסבים של הסבים שלך נולדו ברוסיה אבל תסלחי לי, את ממש לא רוסיה… תראי, אצל הרוסים יש משמעת מאוד חזקה. קודם כל יש חובות ואחר כך זכויות. אצלכם זה הפוך, קודם כל יש זכויות ואחר כך אולי יש גם איזה חוב…״

היא כל כך צודקת שזה הורג אותי.
כמה הייתי גאה בנו, הצברים, על כל הטבעיות וה-so called ״חוצפה״ שלנו, בעיני זאת היתה אותנטיות, טבעיות, שמחתי שנולדתי בגלגול הזה בצורה הזאת, למה מי יגיד לי מה לעשות?? והנה, ככה חינכנו גם אתה הילדים שלנו, שרק יהיו חופשיים ומאושרים, שיהיה להם טוב ולנו יהיה שקט לעבוד. ועכשיו אנחנו עומדים חסרי אונים מול ילדים חופשיים ו-hupefully מאושרים, אבל אופס, נראה שהם רק מחפשים כל הזמן את הדבר הבא, את הריגוש הבא, מחפשים ״עוד״ ממשהו, אפילו לא יודעים מה, וגם אנחנו, ההורים שלהם, לא יודעים מה עוד לתת להם, ואין לנו כל כך כלים להתמודד עם כל החופש והשפע ו.. איך אמרה לי הרוסיה – ״חובות״? מה הילדה שלי יודעת על חובות בכלל? מה הילדים מהכיתה שלה יודעים? מה הם חייבים?

״תראי״ אמרתי לה ״לי יש בעיה גדולה עם התרגום של מה זה חובות. אני הרי באה מהחינוך הדמוקרטי, את יודעת, אני לא מאמינה שמה שמלמדים היום את הילדים בבית ספר באמת יעזור להם בחיים. אז איך אני יכולה לחייב את הילדה שלי ללכת לבית ספר שבעצמי אני לא מאמינה במה שנותנים לה שם? ומצד שני, אני רואה, אתכם, הרוסים, אני מקווה שזה בסדר שככה אני אומרת ׳רוסים׳, זאת מחמאה״

״נו, גם את רוסיה״

״נכון. אז אני רואה את הרוסים איזה ידע כללי יש לכם, איזה רוחב אופקים,״

״אבל הכל היה בכפייה, את יודעת…״

״אני יודעת, אז אני שואלת את עצמי מה עדיף?״

ראיתי לא מזמן קליפ – אמנם מוקצן ומגמתי, אבל עדיין, גם אם רק חצי ממנו נכון אנחנו בבעייה – קליפ מ״היפה והחנון״ ששואלים את ״היפות״ שאלות בסיסיות כמו מי היה חוזה המדינה והן אפילו לא מבינות את השאלה, שלא לדבר על התשובות… משהו באמת תת רמה, עצוב שזה בפריים טיים של ישראל, מה זה אומר על ישראל אני לא רוצה לחשוב אבל זה כבר לפוסט אחר.

מתישהוא גיליתי שפעם, כשהחלוצים היו בארץ, הדתיים היו קוראים לחילונים ״חופשיים״. זה הימם אותי, הידיעה הזאת. תמיד חשבתי שדתיים רואים בנו מסכנים חסרי מהות אמיתית ופתאום לגלות כזה דבר. איזה טייטל מחמיא ״חופשיים״! אבל בינינו, לא מגיע לנו כזה תואר. מה חופשי בנו בדיוק? נראה לי שהם התכוונו לחלוצים, הם באמת היו בעלי רוח חופשית והמעשים שלהם היו יוצאי דופן בהיסטוריה של האנושות, אנשים רגילים שפאקינג הקימו מדינה. זה הדבר שהכי קשה לקלוט לגבי הדור הזה שהקימו לכם ולי את המדינה, הם לא היו עשויים מאיזה חומר-על, הם לא עברו סדנאות של מנטורים ואפילו לא היה להם מזגן, השם ישמור. היה להם דבר אחד שבדורנו נאבד:

אלמנט ה״למה״

 ידעתי שזה לא פשוט ולא קל, ומי שרודף אחרי הקלות – אל ילך בדרך זו. אבל, מי שיש לו אלוהים בליבו ומרגיש צורך ויכולת להשתתף במעשי בראשית – זו הדרך
[בן גוריון]

היתה להם אש בוערת בפנים.
היתה להם מטרה,
היתה להם מהות פנימית,
היה להם משהו,
משהו מבפנים שנתן להם חומר דלק יותר מכל תענוג חיצוני שיש לנו היום בשפע.
מה זה ״מי שיש לו אלוהים בליבו״? הרי בן גוריון היה חילוני אדוק, כמו כל החלוצים בני דורו ולפניו. אבל היה להם אלוהים בלב, אתם מבינים?

״אני יהודיה כי גדלתי במסורת, לא דת אלא מסורת שמקדשת את המשפחה״
זה משפט מקסים שחברה שלי אמרה לי ביום כיפור האחרון. זה כל כך יפה בעיני שיש יהדות שהמהות שלה היא המשפחה. ורואים את זה על האנשים שיש להם ״למה״ פנימי. יש להם בשביל מה, יש להם מהות, יש להם גם המווווון שאלות וספקות, שום דבר לא מובן מאליו בשביל ישראלים אבל יש משהו פנימי שיש איתו שיחה, לא רק שיחה חיצונית ועוד דרך מסכים. לא יודעת, ככל שאני חושבת על זה יותר נראה לי שחשוב שיהיה איזה ״למה״ פנימי, או לפחות בערה, חסרון, משהו!

אנחנו לא מרגישים את האזיקים שבהם אנחנו נמצאים

אולי זה שייך רק לקומץ אנשים ששואלים שאלות על החיים, אולי לא לכולם אכפת אם הם חופשיים או לא ומספיק להם לצאת לחופש (בחו״ל) פעם או פעמיים בשנה, אולי הם באמת מבסוטים על החיים, אין לי מושג! גם אין לי תשובה מוחלטת מה עדיף – שיהיה לך ידע כללי בכפייה או שתהיה חסר מחוייבות מבחירה. נראה לי פשוט שדברים טובים קורים בעולם בזכות אנשים שיש להם שאלה פנימית אחת פשוטה: ״למה?״

אז היי, האנשים עם השאלות, בשבילכם אני כותבת. כי אני יודעת שכשאנחנו מוצאים אחד את השני אז משהו מבפנים נרגע. אז הנה וואחד שאלה בשביל הנשמה:

אנחנו לא מרגישים את האזיקים שבהם אנחנו נמצאים,
כי אנחנו התרגלנו אליהם.
אם אני מתפרץ מעל הגבול של האזיקים (ש)אני מרגיש שהם עליי,
…אם הרצון שלי כל הזמן גדל, בוער ושואל אותי על מהות החיים, על מטרת החיים, שזה לא כדי להשיג משרה טובה, לקנות מכונית ודירה ולנסוע לחופשה במקום יפה, אלא אם אני שואל על החיים עצמם, אז אני נמצא בין תאריך הלידה לתאריך המוות, והגבולות האלה הם שסוגרים עלי יותר מהכל.

…הבעיה שלנו היא בזה שאנחנו בכל זאת מרגישים את עצמנו אומללים. יש איזו שליטה עלינו מלמעלה, (מרגישים ש-)החיים האלה מוגבלים, ללא מטרה ברורה, שאותה אנחנו מוצאים בתוך החיים האלה, ובזה אני רואה את החיים כחסרי תועלת. אלא אם כן אני צריך ללכת בחזרה אליי, להרגיע את עצמי, לא לשאול שאלות, להיכנס לכל מיני סוגי מיסטיקה ולכל מיני טכניקות מיוחדות, וכך אני מתקיים איכשהו, ואין מה לעשות… אבל אנחנו רואים שאנשים לא יכולים להסתפק בכך וזה מה שממרר לנו את החיים.

– לייטמן | חופש