אתה נמצא כאן: בית / מה זה אומר להיות ישראלי? / חלוצים בפתח תקווה 2014

חלוצים בפתח תקווה 2014

חלוצים בפתח תקווה 2014

כשהייתי קטנה למדנו בבית-ספר שפתח תקווה היא "אם המושבות". אז התכוונו לחלוצים, למקימי הארץ. היום מתכוונים לשכונה ענקית שותיקי העיר קוראים לה "העיר השניה", "העיר האחרת".
אז חוץ מאם המושבות דאז ודהיום, מה באמת הציביון של העיר הזאת?

איכשהו הכל התחבר לי במפגש עם אחת הותיקות המגניבות ביותר שפגשתי, תקשיבו טוב:

סבתא חיה, בת 81, חיית אינטרנט!

כן כן. זה לא שהיא סתם גולשת באינטרנט אלא שיש לה כמה בלוגים! אחרי שסיימתי להיות בשוק ואחרי שהחלפנו רשמים מאהבתנו המשותפת לרשת, חיה סיפרה לנו שבעצם סבא שלה היה אח של יהושע שטמפפר – ממקימי העיר פתח תקווה! (תראו במילים של השיר…)
וכך יצא שישבנו ודיברנו על החלוצים של פעם ועל האינטרנט של היום ואז סוף סוף נהייה לי איזה רגע של נחת. והבנה. הבנה ש…

היום כבר לא צריך לאחוז במעדר בשביל להפריח את השממה.

אפשר לתקתק על המקלדת. כי השממה היא כבר לא באדמה של הארץ הזאת אלא היא בקשר בינינו, בין האנשים, בציניות, בחוסר האמונה, בהרגשת ה"טפלות", בניכור בין השכונות. נכון, זה לא קורה רק בפתח תקווה אבל בכל זאת יצא שאנחנו גרים פה ויצא שפתח תקווה עוד מתהדרת בתואר "אם המושבות" אז יאללה, בואו ניתן ציביון לעיר הזאת. אולי כזה שפתח תקווה תהיה שוב אמא: דוגמא לטיפול ומסירות, לדאגה, למשפחה. נחייה את הביצות פה באהבה ואמונה שבאמת אפשר לשנות דברים, שאפשר לטפח כאן יחס של בני אדם אחד לשני.
לא בשמים היא. אלא ממש כאן, בפתח תקווה

 

 

הבלדה על יואל משה סלומון

בבוקר לח בשנת תרל"ח
עת בציר הענבים
יצאו מיפו על סוסים
חמשת הרוכבים.

שטמפפר בא וגוטמן בא,
וזרח ברנט
ויואל משה סלומון,
עם חרב באבנט.

איתם רכב מזרקי
הדוקטור הכסוף,
לאורך הירקון הרוח
שר בקני הסוף.

ליד אומלבס הם חנו
בלב ביצות וסבך
ועל גבעה קטנה טיפסו
לראות את הסביבה

אמר להם מזרקי
אחרי שעה קצרה:
איני שומע ציפורים
וזה סימן נורא.

אם ציפורים אינן נראות
המוות פה מולך,
כדאי לצאת מפה מהר,
הנה אני הולך.

קפץ הדוקטור על סוסו
כי חס על בריאותו,
והרעים שלושתם יצאו
לשוב לעיר איתו.

אמר אז יואל סלומון
ושתי עיניו הוזות:
"אני נשאר הלילה פה
על הגבעה הזאת".

והוא נשאר על הגבעה,
ובין חצות לאור
פתאום צמחו לסלומון
כנפיים של ציפור.

לאן הוא עף, לאן פרח
אין איש אשר ידע,
אולי היה זה רק חלום
אולי רק אגדה.

אך כשהבוקר שוב עלה
מעבר להרים,
העמק הארור נמלא
ציוץ של ציפורים.

ויש אומרים כי עד היום
לאורך הירקון
הציפורים שרות על יואל
משה סלומון.

(תודה לשירונט)

Scroll To Top